הדרך מריבית אפסית לקומה השנייה
שבוע שעבר כתבתי על כך שהריבית נמוכה, וכנראה תישאר כך עוד לא מעט זמן. בעקבות הסקירה קיבלתי מספר פניות שבהן נתבקשתי להסביר "למי אכפת?" ובעיקר מה זה משנה ולמה זה טוב לנו. למי ששאל, הסברתי באריכות את הקשר בין תמריצים להחלטות, אז הבנתי שזה לא הוגן כלפי אלו שלא שאלו. הנה ההסבר:
זו כותרת מאתר ביזפורטל מיום שלישי השבוע. וזו תמצית התשובה. כאשר הריבית עומדת על אפס (בפועל הריבית היא 0.1% לשנה אך אחרי עמלות, דמי משמרת, מס ועוד היא בעצם שלילית מאוד) לחוסכים אין תמריץ לחסוך כסף בבנק. האמת היא, שגם התמריץ לבצע השקעות סולידיות (או כפי שכתוב בכתבה "אפיקי השקעות אולטרה סולידיים") נמוך מאוד, עד כדי לא קיים. אז מה עושים? מוכרים את תעודות הפיקדון והקרנות הכספיות ומחפשים חלופה טובה יותר. מכיוון שהנדל"ן אחרי עליה של כ-100% בשבע השנים האחרונות, הציבור חושש מלבצע השקעות נוספות באפיק זה, מחשש שהירידות מעבר לפינה. כך מוסללים (מלשון "מסלול") חוסכים לקומה השנייה בבנק, למחלקת ייעוץ ההשקעות. פשוט כי אין חלופה אחרת. הפנמה היא תהליך איטי וארוך ואצל הציבור האסימונים נופלים ממש לאט. בסוף התהליך מבינים עוד ועוד חוסכים, שהחיסכון מת. עכשיו נשארה רק ההשקעה. אז לאן הלכו 30 מיליארד שקלים? בינתיים קצת לשוק ההון ובעיקר לעו"ש. ככול שהריבית תישאר נמוכה לזמן ארוך יותר, תתגבש ההפנמה שבכדי להרוויח כסף צריך להסתכן ולהעביר כספים לשוק ההון וכאן נקצור את הפירות.
בגימטריה, הפער בין רצוי למצוי הוא כסף
בארה"ב רצו להמריץ את המשק, שפכו טריליוני דולרים בתוכניות הרחבה בשנים האחרונות וקיוו שהמשק יצמח. חשבו שאם זה ככה בגימטריה, אז אפשר לגשר על הפער בין רצוי למצוי באמצעות כסף בלבד. האכזבה לא איחרה לבוא, ובתחילת השבוע התפרסם נתון הצמיחה בתוצר האמריקאי, במקום צמיחה יצאה צניחה, 0.7%- בכלכלה הגדולה בעולם. אז אולי בסוף הריבית תעלה במועד המתוכנן (רבעון אחרון השנה), אך זה עתיד להיות איטי מאוד. אם וכאשר הריבית בארה"ב תעלה, אין כל וודאות שזה יקרה גם בישראל. העלאת ריבית מעבר לים תחזק את הדולר ואי העלאה של הריבית אצלנו תחליש את השקל עוד יותר ותחזק את היצוא הישראלי. זה החלק הטוב, כי יותר יצוא מוביל ליותר מקומות עבודה, יותר תקבולי מיסים ויותר צמיחה בכלכלה המקומית. לשוק ההון, זה עוד אנשים שמסיטים כספים להשקיע בתיק ניירות ערך, במקום פיקדון בריבית אפקטיבית שלילית.
פריון, חינוך, בנק ישראל וקטאר
חטיבת המחקר של בנק ישראל פרסמה השבוע שתי סקירות חשובות מאוד. (חבל שהעיתונות הכלכלית לא מקדישה לנושא אפילו מחצית מתשומת הלב, שהיא מקדישה לאמירות של שלי יחימוביץ' ושות', אודות המעבר של נדב פרי מערוץ 10 לקבוצת דלק). סקירה ראשונה, על ההשקעה הציבורית בחינוך, והשנייה על הפריון של המשק הישראלי. שני נושאים אלו קשורים קשר הדוק מאוד, וצריכים לקבל מקום מרכזי בשיח הכלכלי בישראל.
המסקנה המרכזית משני המחקרים היא שהפריון(1) בארץ נמוך מהפוטנציאל, בין היתר בגלל רמת חינוך נמוכה. הכיתות צפופות מידי, ההישגים במבחני פיז"ה במדעים נמוכים מאוד, ושיעור הזכאות להשכלה גבוהה נמוך מ-50%. משקיעים הרבה כסף, אך לא מקצים אותו בצורה יעילה מספיק. בנק ישראל טוען שאם נעלה את שיעור הזכאים ללימודי השכלה גבוהה ב 10%, קצב צמיחת התוצר יכפיל את עצמו בטווח הארוך.
בקטאר לדוגמה, התוצר לנפש הוא השני בגובהו בעולם בגלל שיש הרבה מאוד נפט ומעט תושבים, כ-2 מיליון בלבד. לנו אין הרבה משאבים אז צריך לחזק את החינוך כי הפריון מושפע ממשאבים ומההון האנושי, ושלנו – לא משהו. בכל מקרה לא הייתי רוצה להיות קטארי, שם בקיץ החום מגיע לכ-50 מעלות וזה בטח מייצר רמה גבוהה מאוד של קיטורים. כמה חם שם? מספיק חם כדי להזיז את המונדיאל ב-2022 לחורף (מה שמחייב את כל העולם להזיז את מחזורי הליגות) אז האם אנחנו רוצים להיות קטאר? כנראה שלא. האם צריך לשפר את החינוך? בוודאי.
(1) פריון הוא מדד יעילות כלכלית, העוסק ביחס שבין כמות תשומות הייצור לכמות התפוקה ליחידת עבודה.
כל היתר
- יוון ממשיכה לנבוח על אירופה, והמשל זאב-זאב ממש מתאים כאן אבל הוא ארוך וכולם מכירים, אז העדפתי שלא.
- נתוני מקרו פושרים בגוש האירו. אינפלציה של 0.3% בחישוב שנתי מראה על צפי צמיחה מאוד מתון אם בכלל, אך זה יותר טוב מכלום.
- בישראל נגמרה עונת הדוחות הכספיים לרבעון הראשון במסקנה אחת מרכזית – זה טוב אך לא מצוין. מעט הפתעות והרבה דוחות טובים שמצביעים על זה שהשוק לא יקר אך נדרשת בחירה קפדנית של מניות.
בקיצור: שבוע פושר ויהיה טוב.
סופ"ש נפלא.
לשירותכם תמיד, בוריס ליפשיץ
09-8843616
